"פתאום, מצאתי את עצמי בצד השני של המכלאה, התחלתי להרהר במשמעות החיים מאחורי הברזלים, ופתאום אני הייתי בלונדי, אני יכולתי להגיד את מה שהיא הייתה רוצה לומר. "

דעה: האם רכיבה על סוסים היא התעללות?

10.05.2021 מאת: נריה הופמן מאמר מומלץ

אם מישהו היה מעז לומר לי לפני 10 שנים שרכיבה על סוסים נחשבת כהתעללות הייתי מכחישה ומצדיקה את עצמי. נהגתי לצטט ולומר את מה שאמרו לי מהיותי ילדה קטנה - "רכיבה זה דבר מעצים שמחזק את הרוכב", "לסוס עצמו הכי כיף!" - לצאת מהתא, להירתם ברסן מברזל בתוך פיו, כשעל גבו אוכף עור כבד, דורבנות ברזל דוקרות את צלעותיו וחגורת בטן מהודקת על בטנו. אל נשכח בנוסף את פרסות הברזל הממוסמרות לציפורניו. נשמע קצת פחות כיף עכשיו, לא?

מכורח האינרציה והחיים לא עצרתי לחשוב על כך שבעל החיים הזה מעולם לא היה מיועד לסחיבה של משקל אדם והציוד הנלווה. שימו בצד את טבלאות הרישומים והדעות, אתם ודאי יודעים שסוס, כשאר בעלי החיים, אינו יכול לדבר. אך אילו יכול היה להוציא מילים מפיו, מה הוא היה אומר? אם נשווה את הסיטואציה הזאת למשהו מהחיים שלנו, כמו למשל הליכה בשטח, האם תעדיפו לצעוד עם או בלי מוצ'ילה על גבכם? ובכן, כמוכם גם הסוס יעדיף לצעוד ללא משקל עודף. 

אני רוכבת מגיל 7 ומדריכה מגיל 18 לסירוגין, במקביל לשאר עיסוקי. השינוי התפיסתי אצלי התחיל ממש לאחרונה, במקביל להתעוררות העולמית בנושא זכויות בע"ח. התחלתי להסתכל פנימה ולשאול שאלות.

במשך השנים עבדתי כמדריכה לרכיבה בחוות ממוסחרות ומהירות. שיעור אחרי שיעור אחרי שיעור, סוסים יוצאים ונכנסים, הכול מאוד מתוקתק ואינטנסיבי, סווט שופ של סוסים, תלמידים, מדריכים, מנהלים. העיקר למקסם. זמן זה כסף, לא?

עם בלונדי התחלתי לעבוד לפני כשנה וחצי כשגרתי בצפון, נקבת אלפא בת 10 בערך.
את בלונדי מכניסים להיריון כפוי מדי שנה מאז שהיא בת 3. התחלנו לעבוד ביחד כמה שעות בשבוע ונוצר בינינו קשר מאוד מיוחד. לראשונה בחיי עבדתי כמדריכה עם סוסה אחד בלבד, בלי החלפות בין סוסים רבים. הדבר איפשר לי לבחון אותה מקרוב ולתקשר איתה ברמה אחרת. הצלחתי להרגיש מתי היא קמה על צד שמאל, מתי היא שמחה לראות אותי, מתי כיף לה ומתי היא סובלת, הבנתי כמה היא סוסה חכמה וחזקה. 

כך בהדרגתיות התפתחה בי אמפתיה ומודעות חדשה שלא הכרתי קודם לכן. פתאום, מצאתי את עצמי בצד השני של המכלאה, התחלתי להרהר במשמעות החיים מאחורי הברזלים, ופתאום אני הייתי בלונדי, אני יכולתי להגיד את מה שהיא הייתה רוצה לומר. 

בלונדי עצמה זכתה, היא חיה בשטח מרעה בגודל סביר יחסית. אבל לדאבוני הרבה מהחוות בארץ (בעיקר באזור המרכז) משכנות את הסוסים בתאים. מי שהיה בחווה כזאת ודאי יודע איך זה נראה - כמו כלא. לא כלא של בני אדם, אלא כלא של סוסים.

איך בעל חיים במשקל שנע בין של בין 380 – 1,000 ק"ג תלוי בגודל (פוני\שייר – סוס עבודה) מסוגל לחיות חיים שלמים בתא בגודל של 4 מ"ר? ולצאת החוצה למגרש מגודר או לטיול פעם ביום (במקרה הטוב) ורק כש"הבעלים" שלה רוצה לצאת לרכב. חיים שלמים.

עידן העבדות נגמר? כנראה שלא. לפחות לא לסוסים. מה זה עם לא כלא?

בשורה התחתונה חברים, למין האנושי אין צורך ברכיבה על סוסים תודה לאל. יש רכבים ממונעים, יש אופניים, יש לנו שתי רגליים, והרבה מאוד אופציות נגישות אחרות.

ספורט הרכיבה נשאר בעולם אך ורק מסיבות של פנאי בילוי סטטוס חברתי וכלכלי.

לצערי קהילת אנשי הסוסים בארץ לרוב חיה בהכחשה. בין אם זה בגלל שמדובר באנשים מבוגרים אחרי שנים של קבלת מידע לקוי ומתעתע או אם מסיבות כלכליות ואינטרסנטיות. אולי פשוט קל יותר להעלים עין.
אף אחד לא רוצה להיות הראשון שמודה בטעות שנמשכת אלפי שנים, אינני יודעת, אני יכולה רק להניח שזה מתחלק לכאן או לכאן, ובנימה אישית למי מכם שנמצא בתחום - אף פעם לא מאוחר מדי להתעורר. גם אם זה כרוך בשינוי גישה רדיקלי.

נקודה קריטית נוספת היא *ענף הרכיבה הטיפולית. רכבת כספים שמהווה טרנד רציני ב - 15 השנים האחרונות.
כל ילד מגיל 3 ומעלה עם בעיות קשב וריכוז ועוד מיני "בעיות" יכול להשיג שיעורי רכיבה מסובסדים כמעט בכל חווה בארץ. המשפחה משלמת סכום חלקי (וסמלי) ואת השאר משלימות קופות החולים.
עם התפתחות הנישה שהפכה לענף משגשג בפני עצמו, נפתחו אין ספור קורסים ללימודי רכיבה טיפולית בחוות ברחבי הארץ בעלות של כ - 25 אלף שקלים לתעודה (שתי תעודות ליתר דיוק - מדריך רגיל ומדריך טיפולי). פריחה כלכלית ששווה לכך שעוד מדריכים צעירים למעשה ימשיכו להניע את התחום.

וכך במרוצת הזמן הילד לומד להעצים ולבנות את עצמו, את אופיו, את מערכת הערכים שלו דרך שליטה בחיה אנוסה וחסרת ישע, כשהוא לומד לקרוא לזה "אהבה". 

אני מבינה את הריגוש והבאז שיש בלשבת על סוס, באמת הייתי שם, זו חיה אצילית יפה עם נוכחות חזקה ומיתוג שמרים אותך. אבל, וזה אבל מאוד גדול, חינוך ילדים או מבוגרים דרך שליטה ורכיבה על גוף חי ונושם שהיא לא באמת הכרחית (כאמור רק לשם פנאי ובילוי) תומכת ביצירת חברה אנושית קרה ונטולת אמפתיה. 

מחפשים העצמה? רוצים לשפר את היכולות המוטוריות או החברתיות? יש דרכים רבות אחרות לעשות את זה, דרכים שלא כוללות רמיסה והתעללות בסוסים. 

בעברי, כמדריכה, הייתה לי "מנטרה" שיווקית מרכזית שלא שחררתי ממנה.
כשהורה היה שואל מה טוב ברכיבה? במה זה תורם? הייתי המוכרת מספר אחת בשוק, כי באמת האמנתי בזה, לצערי. האמנתי ב"מוצר".
חבל שאז, לא טרחתי להפנים שהמוצר הוא סוס, בעל. חיים, חי ונושם.
חבל שאז, לא טרחתי להפנים את העובדה שאני ושאר "אנשי המקצוע" עושים בסוסים שימוש לרעה, אך ורק לצורך מילוי צרכים רגשיים, חומריים, כספיים ונרקיסיסטיים. אני מאמינה שהגיע הזמן והרגע להכחיד את ספורט הרכיבה מהעולם.

תזכרו! כל ילד ומבוגר שמעוניין לרכב בשם "אהבת" הסוס. צריך להבין שרכיבה על סוס = התעללות. לעלות על גבו, לשלוט בו דרך הפה, לבעוט לו בבטן כדי שילך, ירוץ או יקפוץ מעל מכשול, יעשה סלייד סטופ (החלקה עם רגליים אחוריות), ועוד אינספור דוגמאות - מוכיחות שה "ספורט" הזה הוא בטח ובטח לא שווה אהבה. 

אהבה היא שיתוף פעולה, שוויון וחופש.

אפשר להיות ליד הסוס בגובה העיניים, אפשר להנות מהאנרגיה שלו מהקרקע, אפשר פשוט לעשות את זה אחרת, כך שיהיה נעים לשני הצדדים

בשביל שאמשיך בפועלי לשחרר את הסוסים מרכיבה ולשנות את התפיסה הרווחת ההזויה שאומרת שהם נהנים מ - 80 ק''ג על הגב שלהם אני צריכה אתכם.

***

כעת אני בחיפוש אחר מקום לעבוד ממנו שם אמשיך לפתח שיטות תקשורת מהקרקע ללא רכיבה.
אינני רוצה להיות מקושרת לאף חוות סוסים שמתפרנסת משיעורי רכיבה או טיולים.

***

מקווה שהמילים דיברו אליך ואולי, עוד ניפגש. 

נריה הופמן

יש לכך רעיון?  דברו איתי, זמינה להרצאות אשמח לכל שיתוף פעולה בכל פורמט. 

ליצירת קשר לחץ כאן

הכתבה רשומה בלשון זכר אך פונה לכולם.

 *נקודה למחשבה - ענף הרכיבה הטיפולית תפס כזו תאוצה כיום כך שכמעט לא ריווחי להחזיק חוות סוסים לרכיבה אז אולי הדרך הכי מהירה להכחיד או לפחות לצמצם את הרכיבה עצמה היא פשוט לבטל את הסבסוד של הקופות.

© כל הזכויות שמורות ל-Vegan-Friendly

אתר זה אינו תומך בדפדפן אינטרנט אקפלורר 7

עם זאת, תוכל לעדכן את הדפדפן שלך לדפדפן מודרני בקלות על ידי לחיצה על אחד הלינקים הבאים

Chrome Firefox Opera